מאת: בר-כוכבא מדרשי
אין ולא היה כל דבר אחר בתולדות כפר ויתקין שתרם לקשר של הבנים לאדמה ולזכרונות הקשורים בחקלאות, כמו תקופת העגבניות. לאורך כל משך קיום הכפר ב-75 השנים האחרונות, חיפשו ומחפשים מקורות פרנסה. לעגבניות הגיעו עם קום המדינה. שרר אז צנע חריף. הגיעו עולים רבים, אין כסף אין אוכל, יש מעברות, ועגבניות זה אוכל עממי במחיר שווה לכל נפש, ומה גם שמיום השתילה ועד לשיווק, כלומר עד לקבלת הכסף, זה עניין של שבועות ספורים.
מאחר שהיתה נהוגה אז שיטת 'מחזור הזרעים' השש שנתי, הרי שכל קיץ כל הכפר עשה עגבניות בגוש שדות אחר. שנה אחת בשדה א' שנה שנייה בשדה ב' אחר כך כך ג' ב'אי' ואחרי מלחמת השיחרור גם בשני ה'שומלים'.
בשדה שבו היו העגבניות אותה שנה, היתה הוועדה המשקית מקימה סככה מצינורות מים חלודים, כשלגג משמשים ענפי אקליפטוס כסכך. הסככה הוקמה בראשית הקיץ, ופורקה והועברה בתחילת החורף לגוש של השנה הבאה.
ישראל ברקמן בדיוק הגיע לכפר, והוא היה שוקל ומקבל את העגבניות. במקום גם הוקמה רחבת העמסה למשאיות, וכהנוביץ, או עזריאל היו מובילים את העגבניות עדלתל-אביב, מרחק של כשעתיים שלוש של נסיעה במשאית עמוסה.
הסככה היתה מרכז העניינים של כל חברי הכפר. בעונת העגבניות שנמשכה כל חודשי הקיץ העיקריים, כל מי שהיה יכול לעמוד על רגליו, ולגרור פח עגבניות, היה מגוייס לקטיף. לא היו הקלות ושיחרורים. עגבנייה שלא נקטפה היום בחודש אוגוסט, היתה נסדקת למחרת מעודף הבשלה, והולכת ל'בררה' בחצי המחיר.
אבא היה קם בארבע בבוקר,חולב את הפרות, בשש בבוקר, כבר היו על העגלה הוא, אני ואחותי, וכ-30 ארגזי עגבניות מעץ לבן, וכולם תלויים בחסדי מהירותו של הפרד בקשר להגעת לחלקה. יום העבודה היה מסתיים רק לאחר שעברו וקטפו את כל השורות, שזה היה בדרך-כלל עם השקיעה. שאז היו צריכים לחזור לחליבת הערב. לפני כן, מסרו את העגבניות לישראל, שקלו את הארגזים, מרחו על כל ארגז, דבק סמיך ומסריח עם מברשת ודלי, והדביקו מדבקה שהיה כתוב עליה שאכן אלה עגבניות סוג א' מכפר-ויתקין, ממשק זה וזה. למען ידעו ויידעו!
אחרי החליבה אכלו ארוחת ערב והלכו לישון, כי למחרת עם האור הראשון, מבשילות כבר העגבניות של יום המחרת ואם לא יקטפו הן תיסדקנה מעודף מים והבשלה בערב. ככה זה נמשך כל חודשי יוני יולי אוגוסט וגם ספטמבר. על קייטנות וחופש לא שמעו, כי זה רק לעירונים. אבל מה, כמו שגלוז אמר:"אנו מייצרים אוכל זול למען עניי תל-אביב". וזה היה השכר הגדול ביותר.
את העגבניות השקו בשיטה ה'קליפורנית'. כלומר הצפת מים בתלמים, כל מספר ימים. מים היה חופשי, מיפלס וכינרת עוד לא היו, ולאנשי תל-אביב היו עגבניות,לאנשי כפר-ויתקין פרנסה ותעסוקה, ובא לציון גואל.
רק דבר אחד איים על השקט הנפשי בעונת העגבניות: מחלה בעגבניות. כל יומיים שלושה, היינו מאבקים את העגבניות ב'גזרול', שזה היה סוג של די.די.טי. איבקו בגרב משי ישנה, ולכולנו היו עיניים אדומות ודלוקות, העיקר שהעגבניות לא יחלו. שנה אחת, למרות ה'גזרול', בא וירוס לעגבניות. העלים קמלו והפריחה נשרה. פרופסור כפולר הגדול הטריח עצמו ממכון וולקני ובא לחקור את המחלה. כל אנשי כפר ויתקין הלכו עם הראש באדמה ועל פניהם אווירה ויראלית פלילית. בבית לא צחקו. הפרנסה העיקרית של הקיץ בסימן שאלה. בסוף נמצא איזה פתרון לוירוס והחיוך חזר לשכון על הפנים, עד למחלה הבאה או עד לשנה הבאה.
