"הסאראגוסים" – מאת: בר-כוכבא מדרשי

בתחילת קום המדינה, היה צנע והיה מחסור באוכל. בנחל אלכסנדר היו הרבה דגים. קרפיונים שברחו מברכות הדגים של בית-חרות והגואל, מושטים שנקראו בטעות 'סאראגוסים' דגי בורי וצלופחים. אני לא יודע מי המציא, אבל פתאום לכולם היו מלכודות מרשת מגולוונת של חצי צול, עם קונוס. במלכודת היו שמים קלח תירס או תערובת פרות עטופה בסמרטוט. לכל משפחה היו מספר מלכודות, וכשנסעו לשדה להביא ירק לפרות, משו את המלכודות מהמים, והביאו את הדגים הביתה. לא להאמין, אבל היו ימים שכל משפחה הביאה עשרות על עשרות דגים ביום. כמובן שלא בהוצאה אחת מהמים, אלא בשלוש הוצאות.

את הדגים הקטנטנים טחנו במטחנת בשר ועשו מהם קציצות דג. את הדגים הבינוניים טיגנו במחבת לארוחת בוקר צהרים וערב. את הדגים היותר גדולים, שמרו במקרר ועשו מהם 'געפילטע-פיש ליום שישי/שבת.
זו עובדה בדוקה, אבל העגבניות והסאראגוסים החלב והביצים, דחקו את הצנע מכפר-ויתקין.
אבל כמו בכל מקום שיש כסף חינם (הדגים), היו גם פורצי חוק. לפעמים חברי הכפר היו באים, והמלכודות ריקות. והלא הנחל שורץ דגים. מה התברר. היתה קבוצה של בני נוער, שהתקינו מין קרס במוט ברזל, והם היו עוברים בשיטתיות בשבילים היורדים למים, ושולים בעזרת הקרס את המלכודות, 'לוקחים' (גונבים בלע"ז) את הדגים לא להם, ועוברים מהר למלכודות הבאות.