המאפייה – מאת: בר-כוכבא מדרשי

מאת: בר-כוכבא מדרשי

כשהוקם הכפר, פרנסי הכפר בנו מאחורי הצרכניה בניין מאפייה. מאפיה לכל דבר: חדר קטן לשקי קמח, חדר לישה, תנור מלבני שמוט, 'ברנר' שעבד על מאזוט וחימם את לבני השמוט. בניין המאפייה היה חשוב וחיוני. קודם כל יהיה בטוח שתמיד יהיה לחם,אפילו בתקופה של מצור, שנית כל בטוח היה שידעו כולם איזה קמח יכניסו ללחם, ושלישית כל, כפר בלי מאפייה איננו כפר.
צרה אחת כן היתה בעצם העובדה של היות מאפייה, שהיה צריך לדאוג לאופים מעולים, ולדאוג להם לבתי מגורים ולמעמד של 'תושב- כפר'.
בתחילת שנות ה-50 התנור מלבני השאמוט , נעמד על רגליו האחוריות, ולא רצה לאפות יותר לחם, כלומר הגג קרס על הרצפה, ותא הבעירה, שהיא לב לבו של התנור הושבת.
במשך כמה זמן הביאו בלית ברירה לחם מהמאפייה של קיבוץ משמר השרון.כולם עיקמו את האף שהלחם השחור הוא לא לחם, והלחם הלבן לא רך מספיק, והחלות לא כל כך אפויות ובכלל לא מתקרב לרמה של 'לחם-כפר-ויתקין'.
גייסו הלוואות, כנהוג באותם ימים, ובנו מאפייה חדשה לגמרי, עם ציוד חדיש-חדש, ברחוב המחלבה במקום שבו עמד הצריף של זיגפריד הסנדלר.
המאפייה החדשה נבנתה והיו בה מספר חדרים וגם מכונות לישה חשמליות, נפה חשמלית, וחדר מיוחד לאיחסון וחלוקת הלחם האפוי, ואפילו שירותים בבניין.
אבל היתרון הראשי היה, שניתן לכל עקרות הבית בכפר לאפות עוגות ועוגיות במאפייה. כן, מה שאתם שומעים. תנורי אפייה טרם היו בבתים, והנשים קפצו על ההצעה כמוצאות שלל רב.
את התנור חיממו כל שעות הבוקר, בצהריים גמרו לאפות את הלחם. אחר הצהריים חילקו את הלחם, ולפנות ערב התנור היה עדיין חם מספיק לאפיית העוגות.
כל עקרת בית, היתה באה עם התבניות שלה, ועליהן כבר העוגות מסודרות, עוגות השמרים כבר תפחו, רק היה צריך להכניס לתנור ולהוציא כעבור זמן את המאפים המוכנים.
אבל, עד שהמאפים התאפו די צרכם, היה זמן לספר רכילויות, לשמוע רכילויות חדשות, ויחד עם העוגות נאפו אין סוף סיפורי רכילות, אמיתיים ולא אמיתיים, כדרכן של רכילויות מאז ומעולם.
אנו, ילדי הרחוב שגרנו ברחוב המאפייה, שיחקנו בתופסת או במחבואים, וריחות המאפה המשגעים היכו בנחירנו ללא רחם. כשנשות הכפר יצאו מהמאפייה עם התבניות המוכנות המכוסות במגבת מטבח, הושטנו יד וביקשנו עוגות, וכטוב ליבן באפייה, וכדי לא להלבין את פנינו גם קיבלנו איזה עוגיה או זנב שטרודל, או רוגאלע שלא עלה כל-כך יפה.
תמיד אמרנו שהרחוב שלנו הכי טוב לגור בו, וצדקנו!