"קצרים" - מאת: בר-כוכבא מדרשי

מנוחה

אנשי דור המייסדים, היו אנשי עמל עבודה ועוד עבודה. כשהיו אומרים למישהו, "די, תפסיק כבר לעבוד." היה עונה:" כשאגיע לגבעה האדומה, שם יהיה לי הרבה זמן לנוח..."

יחסי שכנות טובים

יש דבר כזה. בזמן המנדט, מפקד מחנה הצנחנים הבריטים ("הכלניות") ,שהיה ממוקם במקום שהיום מוסד "נעורים, שלח למזכיר כפר-ויתקין דאז, אליעזר קמחי, מכתב בזאת הלשון: "עם בוא חג ראש השנה היהודי, אני שולח לכם לאות שכנות טובה, פלוגה של חיילים לאסוף את השיכורים שיתגוללו ברחובות...."
עכשיו היתה לקמחי בעייה איך מסרבים בנימוס למפקד בלי להעליבו, כי הרי שיכורים בכפר-ויתקין, אין לא בראש השנה ולא בימים רגילים...

אישה מכוערת ביותר

על מישהי שהיתה מכוערת במיוחד, היו הנשים אומרות , בחיוך מוסווה :" מעדארף אובן פאר איר, הקופרנעם ייצר הורע." כלומר, היא כל-כך מכוערת שכדי לעשות איתה אהבה, צריך 'יצר- הרע' מנחושת... והמבין יבין.

דברים ברורים

על מישהו שהיה אומר משהו לא ברור, או שהשתמע לשתי פנים, העירו לו:" אמור בפירוש, ברוח'ל ביתך קטנה", היו אומרים זאת במילעיל. דבר בפירוש - הדברים מכוונים לרחל הבת הקטנה שלך!

"כי את רגלים רצת וילאוך, ואיך תתחרה את סוסים?"

בתחילת שנות החמישים, כשתלמיד בבית-הספר היסודי קיבל תעודה גרועה, או לא למד, או היו לו בעיות משמעת, העירו לו ההורים:" חכה, חכה, עוד שנה תגיע לכיתות ההמשך (בי"ס תיכון), ואז תיפול לידיים של זכריע טיש, ואז נראה אותך לא לומד."

עקשן ללא תקנה

על מי שהתעקש על דבר כלשהו ולא הסכים לפשרה כלשהי היו אומרים עליו שהוא 'עומד על רגליו האחוריות'. אות וסמל לפרדים עקשניים שככל שהיכו אותם, הם לא משכו במחרשה, אלא עמדו על הרגליים האחוריות והרימו את הקדמיות באוויר. במקרה כזה, אין כל אפשרות להכניס את הפרד לתלם.

לתת מנהיגות לבן הממשיך במשק

כאשר אב העביר לבנו את ניהול המשק, אמרו עליו כי העביר לו את המושכות. כשהיו נוסעים לשדה עם סוס ועגלה, וחוזרים עם התלתן הקצור, היה והעביר האב לבנו את המושכות לנהיגה בסוס, סימן שהוא כבר סומך עליו ללא עוררין.

אסור באיסור חמור
הרבה איסורים היו בכפר-ויתקין כשהיינו ילדים. אבל האיסור החמור ביותר כשבצידו גם סכנת חיים, היה האיסור הבא. "לעולם, אבל לעולם, לא מרימים חבילת חציר בידיים. רק בקלשון". כי מתחת כל חבילה היה יכול להסתתר נחש צפע. מכאן גם נגזרה המימרא, על בחורה מכוערת שאיננה מושכת :" אפילו בקלשון לא הייתי נוגע בה."

אבטיחי בהמה
במשך קיצים רבים, היו מאביסים את הפרות באבטיחי בהמה. היו אלה אבטיחים ענקיים מזן 'קלאבאסה', כמו דלעות. ירוקים בחוץ, לבנים בפנים. כל אבטיח שקל בין 15-20 ק"ג . האבטיחים היו מאכל תאווה לפרות. האדמה המתאימה ביותר לגידולם היתה אדמת הנזז 'בכרם'. מן המפורסמות היה שמתחת לכל אבטיח מסתתר עקרב צהוב. כל אבטיח גולגל קודם בטוריה, רק לאחר שהעקרב ברח או נהרג, הועמס האבטיח על העגלה. מספר חברים היו מתאגדים יחד, ונוסעים עם כמה עגלות, ומביאים למשמרת ליד הרפת יבול של חלקה שלמה. כי האבטיחים נשמרו זמן רב עד ההאבסה.

"כסף כפר-ויתקין"
שנים לפני שבנק ישראל הנפיק והדפיס כסף, לכפר-ויתקין היה כסף משלו. בית דפוס בחדרה, הדפיס עבור הנהלת כפר-ויתקין 'שטרות' כסף שנקראו 'בונים'. זה היה כסף מנייר בריסטול, מודפס מצד אחד בלבד. הכסף היה בערכים של חצי לירה, לירה אחת, שלוש לירות וחמש לירות. הכסף ניתן בקופת הכפר, כחלק מהתשלום החודשי, והיה ניתן לקנות בו כל מצרך בצרכניה, ובשאר מוסדות הכפר.
על-ידי המצאה פיננסית גאונית זו, הכסף האמיתי של הכפר, היה מוקדש לתשלום לגורמי חוץ עבור רכישות של הכפר. הדפסת הכסף לא העלתה את האינפלציה בכפר, למרות שניתן היה להדפיס כל כמות כסף רצויה.

לא עולה כסף - רושמים

בראשית שנות כפר ויתקין,כסף לא היה מצרך מצוי. כשמישהו היה בא למחסן חומרי בניין, או מחסן ההספקה, ובוחן מוצר כלשהו ומתחבט בקשר לרכישתו, משום שנראה לו כי מחירו יקר. היו הסובבים אותו מעודדים לקנות את המוצר. "תיקח, תיקח, זה הרי לא עולה כסף, 'מעשרייבט' - רושמים."

מהיר ואיטי
אחד החברים בא למחסן חומרי בניין וביקש לקנות ממטרה חדשה. המוכר שואל אותו : אתה רוצה ממטרה שמסתובבת מהר או לאט? או בלשון אבותינו : 'שרוליק'ל או 'מחצ'הל' ? כלומר שרולי'ק פרידמן היה ממהר תמיד, ומחצ'ה גולברג היה לו כל הזמן שבעולם.

לגמור את העבודה
מן המפורסמות היה בכפר ויתקין שהעבודה לא נגמרת. מחצ'ה גולברג היה אומר: כולם ממהרים ורצים כל היום, ולא מספיקים את העבודה, אני לא ממהר ולא רץ, וגם כן לא מספיק את העבודה....

בין האש למים
שלוימה סגל, היה לו חוש לתת שמות והגדרות. על עצמו אמר :"אני גר בין האש ובין המים" ולשואלים הסביר: הרצנשטיין הוא קצין כיבוי אש, וגבריאלי הוא בתוקף תפקידו בוועדת המשק אחראי על המים.

התעטשות קולנית ביותר
מזכיר הכפר הראשון, אליעזר קמחי, היה ידוע בעיטושיו הרמים. כשהוא היה מתעטש, היו שומעים זאת בתל-אביב. עובדה! מה מסתבר. היה טלפון אחד בכפר, במזכירות אצל קמחי. מאחר והיה קשה להשיג קו, הוא היה משאיר את הקו לתל-אביב פתוח תמיד, וכך כשהתעטש - שמעו גם בתל-אביב.

זיף-זיף
כפר ויתקין היה תמיד קרוב לים. רק חוצים את החולות ומגיעים לים. ברגל, על חמור, בסוס ועגלה, העיקר להגיע ולשחות על יד המזח. לקרבה לים היה יתרון בריאותי, אבל גם יתרון כלכלי עצום! הזיף-זיף. כל מי שבנה בית, רפת,לול ודיר, היה נוסע לים, חופר זיף-זיף, מעמיס על העגלה. לאחר מכן רחצה קלה והביתה. את הזיף-זיף שמרו בערמה. לאחר שהיו 10-15 עגלות זיף-זיף שנפרקו, הזמינו עושה בלוקים לחצר. קנו מלט, הכינו קצת חול. ועושה הבלוקים הכין בטון יבש ויצק בתבנית הברזל של הבלוקים. הופכים לצד השני, דופקים בפטיש, מרימים את התבנית, והבלוק המוכן נשאר ליבוש בשמש עד שיתקשה.
בראשית הכפר. ממש בשנים הראשונות, החברים חופשי וחומה היו מביאים, תמורת תשלום, זיף-זיף לחצרות על גבי גמלים. כשהזיף-זיף נתון בארגזי עץ על גב הגמלים, על פי פקודה מהחמר המלווה את הגמלים, הם היו נשכבים על הקרקע,ואז היו פותחים את תחתיות הארגזים. פקודה נוספת, הגמלים קמים, והזיף-זיף נשאר על האדמה.

ברכת ה'קטל-דייפ'.

מאז ומתמיד, היו לפרות פרעושים, כינים, קרדיות וקרציות. מרססים עוד לא היו. לכן בנו מאחורי המגרש של שלוימה זלצר, בדיונות, תעלת בטון עם קירות משני הצדדים בגובה של פרה ממוצעת. את התעלה מילאו במים עם נוזל חיטוי מחו"ל בשם:'קטל-דיפ' (טבילת בקר) הפרות הועברו בסך במינהרת הטבילה, כשנוזל החיטוי משמיד את הטפילים, ויוצאות נקיות ורעננות וגם קרירות בחום הקיץ.

פה וטלפיים

הפרנסה הראשית בראשית שנות הכפר, היתה הרפת. האיום הראשי על בריאות הפרות היתה מחלת הפה והטלפיים,(פו"ט).
משק שפרצה בו מחלת הפה והטלפיים, לא עלינו, היה נכנס מיד להסגר. היו מביאים לו את הירק לפרות עד שער המשק. את החלב היה בעל המשק מוציא לרחוב ושכן היה מוסר למחלבה.
הילדים לא הלכו לגן ולבית הספר. תלמידים אחרים היו מביאים את שיעורי הבית, זורקים לתיבת הדואר, ובורחים מפחד המגפה. את הקניות בצרכניה, היו עושות השכנות.המשק בהסגר! אין יוצא ואין בא!!
לכן כשפרצה מגפת הפה והטלפיים בכפר, היו מנתקים מיד את הכניסה לכפר, חופרים ברכת טבילה, וכל רכב וכל עגלה היו חייבים לטבול את הגלגלים. הנוסעים היו יורדים וטובלים בליזול את הרגליים באמבטיה מיוחדת.
וההוצאה העיקרית של הסגר המגיפה, היה העמדת אדם בתשלום מאור ראשון עד אור אחרון, שישגיח שכל רכב נכנס יטבול את גלגליו ולא יחפש דרכי מעקף.

"ארוייסגיווארפענר געלט"

מימרא נפוצה אצל אבותינו. כסף שנזרק החוצה. מקביל לבטוי של היום :'לשים את הכסף על קרני הצבי'.
היו משלבים את הבטוי תוך כדי דיבור שוטף :"להשקיע כסף בפרדס הזה, זה ממש לא כדאי, זה ארוייסגווארפענער געלט." או על מי שחזר מבית ספר חקלאי וגידוליו לא מצליחים, נאמר :" ממש חבל על הכסף ששילמו עבור הלימודים שלו, זה ארוייסגווארפענער געלט".

סיבוב באופניים

אופניים לא היה לכל אחד, אבל מי שהיה לו אופניים, הוא לא היה כל אחד. הוא היה מכובד שחיזרו אחריו :" בחייך, תן סיבוב, תן סיבוב." מרחק מקובל לסיבוב היה המרחק מהצרכניה עד חומה וחזרה, או מהצרכניה עד הבאר למטה וחזרה. כל מי שקיבל סיבוב על האופניים, לא העז בחלום אפילו לחרוג ממסגרת הסיבוב המאושר, תרתי משמע, אחרת לעולם לא יקבל סיבוב נוסף.
בדרך כלל בעל האופניים, קיבל צ'ופר עבור הסיבוב. פרי העונה, סוכריה או עוגה, או כל דבר ערך אחר. זה היה חוק הרחוב, וכולם קיבלו זאת בהבנה.

לרשום את אשכנזי

כשפרה חלתה לא עלינו, היה צריך ללכת עד לביתו של ד"ר אשכנזי שהיה הרופא הווטרינרי של הכפר. הוא היה גר במקום שהיום חוניש ורעיה גרים. היה לו פנקס על משקוף הדלת, והיו רושמים את שם בעל המשק שאצלו הפרה חולה. הד"ר היה חוזר מהיכן שהיה חוזר, רואה את ההזמנה, מניע את ה'טקסי' השחור שלו ויוצא לביקור בית, סליחה, ביקור רפת.
ילד ששלחו אותו ל'רשום את אשכנזי' היה כבר גדול באמת. ראשית כל כבר ידע לכתוב. שנית כל, היה מספיק גבוה להגיע למשקוף הדלת שם היה הפנקס והעיפרון.

לרשום אצל ניימאן

מי שהיה צריך להשקות את החלקה שלו באדמה הכבדה, היה צריך לתכנן זאת מספר ימים מראש. היה צריך להזמין תור להשקיית החלקה אצל נאמן, שהיה האחראי על המים. ברישום שלו הוא דאג שלא יהיו יותר מדי משקים בכל שדה ושדה בכל יום נתון, כדי שיהיה לחץ מים מספיק בברזים לכל מי שנרשם באותו היום להשקייה.
כאשר התחילו להשקות בממטרות, אוסטרליות וממטרות פטיש, היו זקוקים ללחץ מים מוגבר. אז הפעיל ניימאן, את ה'בוסטאר' המפורסם. שזאת היתה מין משאבת מגבר/לחץ שמוקמה בבאר של ה'כרם'. קודם כל זו היתה מילת קסמים: 'הערב ניתן בוסטר בשדה ג'. ואם באו חברים בבוקר שלאחרי הפעלת ה'בוסטר' ואמרו שלא היה לחץ, אז ניימאן הרים את שתי ידיו כאומר - "יותר מזה, רק ריבוינו של עוי'לם יוכל לעזור."

לרשום אצל אפריים

מחסן חומרי הבניין היה אפרים, ואפרים היה מחסן חומרי הבניין. כל מה שהיה צריך למשק, רשמו אצל אפרים. לכל אחד היה כרטיס, ושום דבר "לא עלה כסף". רק רשמו בכרטיס.
כל דבר שלא היה אצל אפרים, הוא היה רושם בפנקס האדום הקטן. לאחר שבוע בערך, היה בא האוטו של המשביר המרכזי, והביא את המוצר החסר.
אם חבר השאיל מחבר קלשון, והוא נשבר, הוא היה אומר לו :"לך לאפריים תיקח קלשון ותרשום עלי."
וכל ההדורים יושרו.