מעשה במדורת ל"ג בעומר שתחילתה בחצר ביה"ס והמשכה בשדה ג' - מאת: בר-כוכבא מדרשי

מנהג יפה היה נהוג ברחבת ביה"ס בכפר-ויתקין. לפני כל חג ל"ג-בעומר, היו כל ילדי ביה"ס אוספים ענפים יבשים, שלדי עצים, גזעים של עצים, מוטות סנדות מתפוררות, פלאפונים יבשים, וכל דבר בערה אחר מעץ, ובונים שלד למדורת ל"ג בעומר ע-נ-ק-י-ת . כל שנהה המטרה היתה לבנות מדורה גדולה יותר מזו של השנה שקדמה לה. בראש המדורה היו מכינים בובת צורר יהודים כדי לשרפו. בתחילה זה היה היטלר ימ"ש וזכרו, אחר כך מוסוליני, ולאחר קום המדינה, גם שאר מנהיגי ערב.
בליל ל"ג בעומר, היו כל תלמידי בית הספר, ואפילו הורים שסיימו את החליבה, מגיעים לרחבה, ועל פי פקודה של המנהל יצחק טורבן, היה תלמיד נבחר, שכולם קינאו בו, מדליק את המדורה. כולם היו שרים ורוקדים סביב המדורה המרכזית שראו אותה מכל פינה בכפר, והצהלות הגיעו לשיא כאשר בובת הצורר עלתה בלהבות.

בשנים שזכריה נצר (טיש), לקח פיקוד על המדורה, הוא הנהיג גם ניסוי פיסיקלי חינוכי כדי שגם נלמד קצת תורה תוך כדי ההדלקה. תלמידי כיתות ההמשך, הכינו ממסגרת של פלאפונים, (פלאפונים בקמץ מתחת לאלף, ולא 'פלפונים' ) שלדת כדור פורח בזעיר-אנפין, עטפו סביב סביב בנייר פרגמנט, ובפנים היתה שלדת חוטי ברזל שירדה עד לפתח הכדור פורח, והותקנה בה סלסילה עם ספירט ופתילה עבה. לאחר הדלקת המדורה הענקית, היו לוקחים זרד בוער , ושני תלמידי כיתות ההמשך, היו מחזיקים בכדור משני צדדיו, וזכריה היה מדליק את הפתילה. כולם הביטו נפעמים, איך האוויר בתוך הכדור פורח מתחמם, הכדור נעזב מידי המחזיקים, והתרומם באוויר. שניות מספר חג מעל לחוגגים, שראו ולמדו איך האוויר החם מרים גוף כבד מהאוויר, ואחר נעלם במרומים. ילדים זריזים היו מטפסים על גג בית הספר ומדווחים על מעוף הכדור פורח עד שנעלם מהאופק. נוהל העפת הכדור חזר מדי שנה בשנה. בשנה שבה הכתוב מדבר, הודלקה המדורה ,הצהלות עד לב השמיים, נלקח זרד בוער מהמדורה הקדושה, זכריה הדליק את הכדור-פורח, האוויר החם פעל את פעולתו, והכדור נישא למרחקים. התלמידים הזריזים עלו הפעם על גג הצרכנייה, ודיווחו משם על מעוף הכדור. הכדור היה כבר נקודת אור קטנה בחשיכה, עד שצנח לקרקע. אחר כך דיווחו הצופים על עוד מדורת ל"ג בעומר שנראית באופק. כולם נעלבו. לא יתכן שיש עוד מדורה בישוב שכן שרואים למרחוק.

אחר כך התבהר פשר המדורה שנראתה למרחוק. הכדור-פורח של כיתות ההמשך, הגיע עד לשדה ג' ונחת על ערמת חציר גדולה והיא עלתה באש. כך מדורת ל"ג בעומר של כפר-ויתקין, דלקה בהמשכים. קודם בכפר, אחר כך בשדה ג'.

הסוף לא היה כל כך טוב כמו ההתחלה. ראשית כל נשרף חציר בקיה סוג א' שעולה הרבה כסף. שנית כל הוברר שאנשים שראו את השריפה בשדה, הזעיקו את מכבי האש מנתניה, והם אכן כיבו את השריפה , אבל שלחו חשבון הוצאות למזכירות הכפר. זכריה נקרא להנהלת הכפר ונרמז, בצורה חינוכית כמובן, שכדאי לו לחדול מהניסיונות הפיסיקליים שלו בעונת החצירים.