חתונות בכפר - מאת: בר-כוכבא מדרשי

בשנות ה-50 לא היו צריכים אולמות שמחות ועל גני אירועים בכלל לא שמעו.
לא שחס וחלילה לא התחתנו. התחתנו ועוד איך התחתנו. והראייה - כל ילידי שנות ה-50. אלא מה, כל זוג התחתן בחצר ההורים, בדרך כלל אצל הכלה. ביום החתונה, גמרו לחלוב מוקדם יותר, האכילו את התרנגולות כפול בבוקר, כדי לא להיכנס ללול בערב. את מבני החצר הסתירו ביוטה , העמידו 'בוקסות', דפקו קרשים בתור ספסלים, שמו סדיני כותנה בתור מפות לבנות, עצי החצר היו קישוט טבעי, וולנר הגדול סידר תאורה בחצר, עם לוח פיקוד פרוביזורי לליל החתונה.
אצל אפרים במחסן חומרי בניין היו מרצפות מדרכה של 50X50 ,שהיו מושאלות במיוחד למטרה זו, והיו מרצפים איתן רחבה בתור רחבת ריקודים, והקייטרינג ? עבודה עצמית של השכנות וחברות ההורים של הזוג המתחתן. כל שכנה ושכנה והמומחיות שלה. לאורחים שבאו מרחוק, מתל-אביב, היה נהוג להכין ארוחת ערב חגיגית מלאה, כשעה לפני החתונה, כי באו מרחוק. שכנה אחת הכינה את ה'געפילטע-פיש', השנייה הכינה את העוף, השלישית את המרק, רביעית את הליפתן וכו'
עוגות ועוגיות יבשות הכינו שבועות לפני החתונה ושמרו בפחים של ביסקוויטים עם מכסה אטום. היה ידוע למי יש סירים גדולים במיוחד, ומובן מאיליו שהם הושאלו לבישולים. משקאות קלים, מיצים ובירות הזמינו בצרכנייה, ושמו למשמרת בחדר הקירור במחלבה. בערב החתונה העמיסו על עגלה/פלטפורמה ושעה לפני החופה חילקו על השולחנות כדי שיישארו קרים. את הרב היו מביאים מכפר הרוא"ה, ואדם מיוחד היה נוסע ומביא את הרב ומחזירו לאחר החופה. כולם היו אוכלים ושרים, שותים ומברכים ועושים 'פריילעך', ומשבחים כל מאכל וכל מאפה של מי שהכינה אותו. על מעטפות וצ'קים לא שמעו. בכלל, צ'ק היה רק ברשות גזבר הכפר. כולם הביאו מתנות בנות קיימא. כך יצא שכל זוג קיבל 5-6 סירי פלא, כמה סיפולוקסים, 3-4 מגהצים ועוד. והכל היה ברוח טובה וחברית, ללמדך שלא כל מה שמודרני כיום, אכן טוב הוא. לאחר החתונה היה צוות שפירק את כל הקונסטרוקציות, כי ב-6 בבוקר צריך לחלוב את הפרות. ושום טענות ומענות על חתונה שמתונה, לא ישכנעו את עובד המחלבה שצריך לחכות לחלב של הבוקר.
הזוג הצעיר היה נוסע בבוקר עם האוטובוס של גרשון לחדרה ומשם לירח הדבש בנהריה או בכל מקום אחר בו ניתן היה להתארח לירח דבש. לאחר ירח הדבש חזרו לחיי היום-יום, שאצל חלקם נמשכים גם היום, ואילו חלקם כבר עברו לעולם שכולו טוב.