דפי הנצחה

יוסף יבנאי, יוסקה

בן חיה ועמנואל סלפ

9.12.1899 - 4.5.1992

נולד בעיירה קטנה, דוסייט, בליטא, אשר נשלטה ע"י רוסיה. ההורים היו בעלי חנות לממכר עורות. היה הבכור במשפחה שמנתה שמונה אחים. בילדותו למד בחיידר אך לאחר תקופה קצרה עבר ללמוד בבית ספר כללי בעיירה שתלמידיו היו ליטאים אשר רובם היו אנטישמים. בנערותו - הרחיב השכלתו בבית ספר תיכון מקצועי בעיר הפלך דווינסק.

במלחמת העולם הראשונה נכבשה ליטא ע"י הצבא הגרמני. יוסקה נשלח לעבודה בכריתת עצים עבור הצבא. הגרמנים קרבו אותו אליהם, למדו אותו את שפתם, אצלם גם למד נגינה במנדולינה והתרשם כי היו בני תרבות בניגוד לליטאים ןהרוסים אותם הכיר בילדותו.

בגיל צעיר הפך לציוני בעל הכרה, הצטרף לתנועת החלוץ, הכשיר עצמו לעליה ארצה בחווה חקלאית בליטא ולימד עברית את בני משפחתו והחלוצים שחי עמם.

(בראשית העליה השלישית, 1918-1923 , מנה הישוב היהודי בארץ חמישים וחמישה אלף נפש. בסופה היו בארץ תשעים אלף יהודים.)

בשנת 1920 עלה ארצה, הציוני הראשון מהעיירה. בשנה זו נוסדה הסתדרות העובדים, החל המנדט הבריטי והגיע הנציב העליון הראשון, ולהבדיל - נפלה תל חי כאשר טרומפלדור וחבריו נהרגו בקרב על היישוב.

מקום עבודתו הראשון בארץ היה יבנה. לציון האירוע החליף שם משפחתו הקודם סלפ לשם עברי - יבנאי,

מיבנה עבר לעבוד עם גדוד העבודה והשתתף בסלילת כביש חיפה ג'דה (רמת ישי) משם עבר לקבוצת איילת השחר. שם ניהל את ענף המטעים ועסק גם בהובלת החל וחלוקתו לתושבי צפת.

באיילת השחר הכיר את ריבה שהגיעה לשם כחלוצה מפולניה וביום 15.5.1928 נשאו השניים וחיו יחד כל ימי חייהם.לאחר שנים אחדות בקבוצה, החליטו לעזוב ולעבור למושב. ולאחר תקופה קצרה של שהייה ברמת גן הצטרפו לכפר ויתקין בו היו כבר מספר חברים שהכירו עוד באיילת השחר אשר הזמינו אותם להצטרף למושב ולבנות בו משק חקלאי.

בתחילה המשק היה קטן ולא ספק את מלוא הקיום. יוסקה עבד, בנוסף למשק ,בעבודת נוספות: כמרכיב עצי הדר, כטייח ובקבלת חלב וייצור שמנת במחלבה. לאחר שהמשק התבסס, התרכז בעיבודו והפסיק העבודה מחוץ למשק. המשק כלל רפת, לול עופות, פרדס וירקות וסיפק, אמנם בעבודה קשה, פרנסה בכבוד.

כך הגשים משאת נפשו מילדותו: להיות איכר עברי בארץ ישראל.

כאשר הגיע לכפר ייסד את הספריה הציבורית. הספרים אוחסנו בשני ארונות מפח אשר עמדו מתחת ליציע בבית העם. פעמיים בשבוע, בערב, נקבעה שעה להחלפת ספרים, ורבים מהחברים נהנו להחליף ספרי קריאה. את הספרים היו מספקים "סוכני ספרים". היו אלה אנשים שעיסוקם היה להציע מבחר ספרים לעיון והספרן היה בוחר, בהתאם לתקציב שעמד לרשותו, את אלו שלדעתו יענינו את ציבור הקוראים ומצרף אותם למבחר הספרים.

יוסקה היה אוטודידקט רחב אופקים. לאחר סיום יום העבודה היה יושב כל ערב ומרחיב השכלתו.למד שפות ושלט בעברית ואידיש, ערבית, רוסית, גרמנית ואנגלית. קרא הרבה, היה מנוי על האנציקלופדיה הרוסית המפוארת שהאקדמיה שם הייתה מפיקה ומחדשת המהדורה לאחר כל טיהור שסטלין עשה,קרא וגם רכש ספרי עיון בעברית והנחיל גם לילדיו את ההנאה מקריאה.

כאשר מלאו חמישים שנה לעלייתו ארצה, חגגו עמו בני העיירה מליטא אשר עלו בהשפעתו ארצה ורשמו אותו בספר הזהב של הקק"ל לציון האירוע. שני אחיו גם הם עלו לארץ וחיו בה. כל יתר בני המשפחה נרצחו בשואה.

בן תשעים ושתיים היה כאשר הלך לעולמו, לאחר שהתאלמן שלוש שנים קודם. השאיר שני בנים שהלכו בדרכו ועסקו בחקלאות וחמישה נכדים.

יהי זכרו ברוך.