בבואם אל הבית, מצאו בו רק חדר אחד למגורים, ובו השתכנו שישה בחורים. כל השאר חזרו לחדרה ובאו כל בוקר לעבודה במקום. רק כעבור חודשיים שלושה, כשנבנתה הקומה עליונה ע"י אנשי הקבוצה, עברו כולם לגור ב"בית-הגדול".
ה"בית-הגדול" נבנה בראשית שנות השמונים של המאה ה-19, כלומר ביום העליה היה בן פחות מ-50 שנה. הבונה, אנטואן בשארה טאיאן, לבנוני מארוני (נוצרי) תושב יפו רכש בשנת 1880 חלקה גדולה כ-20,000 דונם שבתוכה נבנה הבית. טאיאן, חפר באר (שפועלת גם כיום), נטע פרדס ועיבד חלק מהשטחים שקנה בשותפות עם אריסיו הבדואים תושבי המקום. לימים הסתבכה משפחת טאיאן בעסקיה, לוותה כספים רבים ומשכנה את אדמותיה, כ-30,000 דונם, למלווים. בסופו של דבר נאלצה למכור את האדמות והקונה היה נציג הקרן הקיימת לישראל - יהושע חנקין.
הכסף לרכישה, כמיליון דולר, נתרם בשנת 1927 ע"י הסתדרות ציוני קנדה בראשותו של אהרון י. פריימן (שמו הונצח בשם היישוב ביתן-אהרון ושם אשתו, לילי פריימן, הונצח בשם היישוב חבצלת-השרון).
קבוצת הראשונים עסקה בעיבוד הקרקעות, בבנייה, שמירה, נטיעת אקליפטוסים וגם בעבודה בפרדסי הסביבה. לעבודות הבית, בישול, נקיון וכו' העסיקו בחורות בשכר שהגיעו ממשק הפועלות בחדרה. כמה מהן התחתנו מאוחר יותר עם רווקים מקבוצת "20 הראשונים".
ב-1.5.1932 הוחלט לכנס את חברי הארגונים, שהיו מפוזרים במקומות שונים ברחבי הארץ, ולהביאם לוואדי חוארת. ממערב ל"בית הגדול" הוקמה שכונת צריפים שמנתה בסופה של שנת 1932 80 משפחות עם כ-70 ילדים.
העליה לנקודת הקבע, התבצעה באביב וקיץ 1933, אחרי שנחפרה הבאר הראשונה, היא באר א', הנמצאת בפינת הרחובות "דרך הכפר" ו"דרך בית הראשונים". במרכז הכפר נבנה מגדל המים והונחה צנרת מים שהגיעה לראש כל מגרש בכפר.
הצריפים הועברו ("הוסעו") בשלמותם מהשכונה הזמנית למקומם החדש (למגרשים בכפר), כשהם מועלים על מרכב עם גלגלים ונגררים ע"י טרקטור זחל.
כתב:
גדעון חרובי